"לפעמים סיגר הוא רק סיגר" אמר זיגמונד פרוייד הידוע... ואצלי כל דמות קרמיקה בעבודת יד היא... / הבלוג של עדנה, סטודיו לקרמיקה בעבודת יד

"לפעמים סיגר הוא רק סיגר" אמר זיגמונד פרוייד הידוע. אבל אצלי יש המון סוגים של "סיגרים" (לא, זה לא פוסט על עישון, תירגעו). אני עושה בעיקר פסלים של דמויות, בתים וכלים, קרמיקה בעבודת יד. היום בבוקר, בזמן שהשמש החורפית צוחקת אלי ולא מחממת בכלל!, השקדייה שלי מחייכת בתפרחת לבנה ואני לשה חומר, הזדמן לו אורח אל הסטודיו שלי. הוא נדלק על הפסל של הר-איש-בתים-שכונה שלי ושאל "למה התכוונת כשיצרת את הפסל הזה עם הבתים על הראש?"

קרמיקה ישראלית מקורית, עדנה פיורקו 2014

הוא לא חיכה לתשובה ומיד הפליג באיזו תיאוריה מורכבת על נפש האדם וכו'. לא ירדתי לסוף דעתו, אז צחקתי וסיפרתי לו על האמירה המפורסמת של פרוייד ש"לפעמים סיגר זה רק סיגר". אבל אז, סיפרתי לו גם שלפני שהתחלתי ליצור קרמיקה ולהכין דברים יפים לעיצוב הבית, גדלתי בכרמל. בזמנים ששכונת אחוזה לא הייתה כזו שכונה יוקרתית אלא רק שכונת פועלים. דיברנו על אחוות ילדי הבתים שעל ההר, שקוטפים שסק מהעץ של השכנים עם הבית הפרטי, מביטים אל הים מלמעלה, מפצחים צנוברים וחוצים בקבוצה גדולה את הכביש הסואן של כיכר ספר, בדרך לביה"ס. הוא גדל במקום אחר אבל הבין על מה שאני מדברת. כי לכל אחד יש את הזיכרונות המזוקקים של ילדותו שאף אחד לא רשאי להפריע להם. וזו ההזדמנות לספר שבאותם ימים חלמתי להיות דבורה עומר. זה לא היה נורא פופולרי, כי רוב הבנות חלמו להיות אוליביה ניוטון ג'ון (ולרקוד עם ג'ון טרבולטה בגריז לנצח). אבל אני רציתי ליצור, לכתוב וגם לאייר את הספרים של עצמי. אז לא גדלתי להיות סופרת ילדים ונוער, למרות שהמלים היו חלק גדול מהקריירה הקודמת שלי ובכל זאת גדלתי מספיק כדי להתחיל ליצור. מאז שגיליתי את החומר והתחלתי ליצור קרמיקה בעבודת ידיי, גיליתי שלכל פסל שלי יש גם סיפור ואפילו יותר מסיפור אחד. כי יש את הסיפור שלי ויש את זה של מי שמתבונן בו.

Miniature houses, Ceramics, Edna Piorko

בתים מיניאטוריים, קרמיקה בעבודת יד, עדנה פיורקו

זו היתה שיחה טובה שהזכירה לי את המכירה הראשונה שעשיתי אי פעם. היתי נרגשת, מפוחדת ונלהבת בבת אחת. הגיעה אורחת מבוגרת של בעלת הבית שאירחה אותי ואת אומנותי. האורחת אמרה מיד שבאה "רק לראות" כי היא אוהבת מאד אומנות ישראלית וקרמיקה בפרט, אבל אין לה צורך בדבר ואין לה מקום בבית לעוד דברים". אמרתי לה שאשמח אם היא תסתכל ותספר לי מה היא אוהבת. אז אחרי שהיא שוטטה וחזרה לדבר איתי על הפסל שהכי מצא חן בעיניה, היא אמרה: "ממש לא התכוונתי לקנות משהו למרות שאני מאד אוהבת את הפיסול שלך... אבל עכשו אני חייבת. לא רק בגלל שהפסל כל כך יפה, אלא בגלל הסיפור שלו!"נו... מה אני צריכה יותר מזה?חוץ מזה, אני מאד אשמח ל:1. תגובות.2. ביקורים בפייסבוק שלי:3. פרגון בחנות המקוונת שלי:אתם מוזמנים לבקר בסטודיו. סיפור וקפה עלי.

נכתב ע"י עדנה פיורקו, בעלת סטודיו לקרמיקה בכפר תבור 16.2.15

מוזמנים לביקור (אשמח ללייק) בפייסבוק שלי!

וגם להצצה בחנות המקוונת שלי!