לא מעט אומנים ויוצרים מתלבטים בשאלה הקיומית: ליצור או למכור...
לעשות את מה שאני אוהבת, קרמיקה בעבודת יד שהיא פיסול אומנותי או את מה שמוכח כבעל ביקוש ונמכר בקלות, כמו כלים שימושיים לדוגמה. ואם אעשה את מה שאני אוהבת, האם מישהו ירצה לשלם על זה מכספו?
במשך 20 שנים כמעט עבדתי בארגון גדול ומתגמל כלכלית. זה היה מאד רחוק מקרמיקה בעבודת יד.
אני יודעת בוודאות שהיתי מצוינת בעבודתי אבל אחרי 20 שנים הרגשתי שאני ממש לא במקום שבו אני רוצה להיות יותר. אותו מקום שבו אני עושה את מה ש"נכון" ו"צריך" ו"כדאי" ו"משתלם" וגם נמדד בתוצרים שהארגון סופר כהצלחה... ואז, ברגע שכלל ייאוש, תקווה והתגלות, פשוט התחלתי לעשות את מה שאני אוהבת: קרמיקה, פיסול, דברים יפים לבית ודברים יפים לנפש. תארו לעצמכם כמה שהיתי מופתעת כשגיליתי שאנשים אוהבים את מה שאני עושה ומוכנים גם לשלם בשביל זה. הטרנד של הום סטיילינג והרצון לעיצוב ייחודי פעלו כנראה (גם) לטובתי.
זה התחיל מקניות של חברים מפרגנים שגיליתי שמעריכים מאד אומנות ישראלית ובפרט אוהבים קרמיקה בעבודת יד, וזה המשיך בחברים של החברים שראו ורצו גם. לשמחתי, אין לי שום מוצר שאני מייצרת עוד אחד זהה לו (גם כשניסיתי פעם לשחזר משהו שאבד, לא הצלחתי!) אז כל מי שמבקר אצלי, בסטודיו לקרמיקה, יכול למצוא את הדבר שהוא אוהב ושיישאר רק שלו.
איכשהו, עם הזמן שעבר, גדלתי לעוד מקומות נפלאים וטובים שמחייבים אותי גם לתחזק אותם. אני חברה בגלריה לקרמיקה של קבוצת אומנים ישראלים, שותפה בארגון יריד יוצרים מקומי בכפר תבור ושוב עולה השאלה: לעשות את מה שיימכר בקלות או את מה שאני אוהבת? סרט נע של פס ייצור או כל אחד יחיד ומיוחד?
היום (קצת חורפי וקר אבל בסטודיו חמים ומלא אור) ביקרה אצלי מכרה מהיישוב. היא אמרה לי שכדאי שאכין כלים כאלה (כמו של הרשת הזו והזו) כי זה יימכר נהדר, או קישוטים כאלה (כמו שהיא ראתה ב...) כי זה ממש (אבל ממש) כדאי וטרנד מטורף. שמעתי אותה ומוחי צעק "אאוריקה!" כי נזכרתי איך היה שם במקום של ה"צריך" וה"נכון" וה"כדאי".
החלטתי סופית: אני גמרתי עם זה. אני לא עושה יותר מה שכדאי. אני עושה את מה שאני אוהבת כי בגלל זה אתם מפרגנים לי.
אז עכשיו אני מבטיחה לי ולכם: רק מה שאני אוהבת, כל אחד הוא מיוחד ואין שניים זהים!
אתם מוזמנים לעקוב אחריי גם בפייסבוק:
וגם להציץ בחנות המקוונת שלי, באתר אטסי:
נכתב ע"י עדנה פיורקו, בעלת סטודיו לקרמיקה בכפר תבור 13.2.15
לעשות את מה שאני אוהבת, קרמיקה בעבודת יד שהיא פיסול אומנותי או את מה שמוכח כבעל ביקוש ונמכר בקלות, כמו כלים שימושיים לדוגמה. ואם אעשה את מה שאני אוהבת, האם מישהו ירצה לשלם על זה מכספו?
במשך 20 שנים כמעט עבדתי בארגון גדול ומתגמל כלכלית. זה היה מאד רחוק מקרמיקה בעבודת יד.
אני יודעת בוודאות שהיתי מצוינת בעבודתי אבל אחרי 20 שנים הרגשתי שאני ממש לא במקום שבו אני רוצה להיות יותר. אותו מקום שבו אני עושה את מה ש"נכון" ו"צריך" ו"כדאי" ו"משתלם" וגם נמדד בתוצרים שהארגון סופר כהצלחה... ואז, ברגע שכלל ייאוש, תקווה והתגלות, פשוט התחלתי לעשות את מה שאני אוהבת: קרמיקה, פיסול, דברים יפים לבית ודברים יפים לנפש. תארו לעצמכם כמה שהיתי מופתעת כשגיליתי שאנשים אוהבים את מה שאני עושה ומוכנים גם לשלם בשביל זה. הטרנד של הום סטיילינג והרצון לעיצוב ייחודי פעלו כנראה (גם) לטובתי.
 |
| ראה עכשו: פיסול קראמי, אומנות ישראלית מקורית, עדנה פיורקו |
איכשהו, עם הזמן שעבר, גדלתי לעוד מקומות נפלאים וטובים שמחייבים אותי גם לתחזק אותם. אני חברה בגלריה לקרמיקה של קבוצת אומנים ישראלים, שותפה בארגון יריד יוצרים מקומי בכפר תבור ושוב עולה השאלה: לעשות את מה שיימכר בקלות או את מה שאני אוהבת? סרט נע של פס ייצור או כל אחד יחיד ומיוחד?
 |
| עדנה פיורקו, יוצרת ישראלית מקורית, ראה עכשו |
היום (קצת חורפי וקר אבל בסטודיו חמים ומלא אור) ביקרה אצלי מכרה מהיישוב. היא אמרה לי שכדאי שאכין כלים כאלה (כמו של הרשת הזו והזו) כי זה יימכר נהדר, או קישוטים כאלה (כמו שהיא ראתה ב...) כי זה ממש (אבל ממש) כדאי וטרנד מטורף. שמעתי אותה ומוחי צעק "אאוריקה!" כי נזכרתי איך היה שם במקום של ה"צריך" וה"נכון" וה"כדאי".
החלטתי סופית: אני גמרתי עם זה. אני לא עושה יותר מה שכדאי. אני עושה את מה שאני אוהבת כי בגלל זה אתם מפרגנים לי.
אז עכשיו אני מבטיחה לי ולכם: רק מה שאני אוהבת, כל אחד הוא מיוחד ואין שניים זהים!
אתם מוזמנים לעקוב אחריי גם בפייסבוק:
וגם להציץ בחנות המקוונת שלי, באתר אטסי:
נכתב ע"י עדנה פיורקו, בעלת סטודיו לקרמיקה בכפר תבור 13.2.15
אשמח לתגובות, שאלות וכל הערה (ברוח טובה, חיובית ומקדמת בבקשה)
השבמחקשלכם, עדנה